חברת תוכנה ישראלית שמוכרת לאירופה עשויה להיתבע כיצרנית, בתחום שפוליסת האחריות המקצועית שלה לרוב לא תוכננה לכסות.
תוכנה היא מוצר. הדירקטיבה מגדירה תוכנה כמוצר גם כשהיא מסופקת כשירות בענן, ומערכות AI נכללות בהגדרה. הכללים חלים על מוצרים שהוצבו בשוק האירופי אחרי 9 בדצמבר 2026.
נטל ההוכחה זז לכיוון הנתבע. הנפגע לא צריך להוכיח רשלנות, ובמערכת מורכבת טכנית בית המשפט רשאי, בתנאים מסוימים, להניח פגם.
גם יצרן מחוץ לאיחוד חשוף. לצד היצרן הישראלי, הנפגע יכול לתבוע את היבואן או את הנציג המורשה באיחוד, והגורם האירופי צפוי לפנות אל החברה בדרישת שיפוי.
הפוליסות לא נכתבו לזה. פוליסת Tech E&O מחריגה בדרך כלל נזקי גוף ורכוש, ופוליסת חבות מוצר נוטה להחריג תוכנה. חלון תביעה של עשר שנים, ועד 25 שנים בנזק גוף סמוי, מחייב גם רצף כיסוי ארוך.
מה בדיוק משתנה ב-9 בדצמבר 2026
הדירקטיבה החדשה מחליפה את דירקטיבה 85/374 ומרחיבה את המושג "מוצר" אל העולם הדיגיטלי. מדינות האיחוד נדרשות להטמיע אותה בחקיקה לאומית עד 9 בדצמבר 2026, והיא חלה על מוצרים שהוצבו בשוק או הוכנסו לשימוש אחרי המועד הזה.
"מוצר" כולל כעת כל מיטלטלין, גם כשהם משולבים במוצר אחר, ובכלל זה קבצי ייצור דיגיטליים ותוכנה. מבוא הדירקטיבה (Recitals) מזכיר במפורש קושחה ומערכות AI, ומבהיר שתוכנה שמסופקת כשירות SaaS בענן נכנסת להגדרה בדיוק כמו תוכנה שמותקנת על מכשיר. מידע כשלעצמו נשאר מחוץ להגדרה, וכך גם קוד מקור לבדו. מבחינת חברת SaaS ישראלית, הטקסט עצמו כבר קובע שהיא יצרנית.
שירות קשור (Related Service) הוא שירות דיגיטלי שבלעדיו המוצר לא יכול לבצע אחת מהפונקציות שלו, למשל אפליקציה ששולטת בטמפרטורה של מכשיר ביתי חכם. הדירקטיבה מתייחסת אליו כרכיב של המוצר, ופגם בו עשוי להפוך את המוצר כולו לפגום. חברות IoT צריכות לבחון את הנקודה הזו לגבי כל שירות ענן שהמכשיר תלוי בו.
מי נחשב יצרן כשהחברה יושבת בתל אביב
הדירקטיבה מבטיחה שלנפגע יהיה נתבע בתוך האיחוד. כשהיצרן יושב מחוץ לאיחוד הוא נשאר אחראי, ולצידו אחראים גם גורמים אירופיים שמביאים את המוצר לשוק. הגורמים האלה צפויים לפנות אל היצרן בדרישת שיפוי.
היבואן והנציג המורשה (Authorised Representative) של היצרן באיחוד אחראים שניהם, וכשאין אף אחד מהם, האחריות עוברת לספק שירותי ההפצה (Fulfilment Service Provider), כלומר מי שמאחסן ושולח את המוצר בלי להיות הבעלים שלו. מפיץ שלא מזהה, בתוך חודש מבקשת הנפגע, גורם אחראי באיחוד או את מי שסיפק לו את המוצר, הופך לאחראי בעצמו. פלטפורמת מסחר מקוונת עשויה להיחשב מפיץ כשהיא מציגה את המוצר כך שצרכן סביר מניח שהיא המוכרת. מי שמבצע שינוי מהותי (Substantial Modification) במוצר מחוץ לשליטת היצרן, כולל באמצעות עדכון תוכנה, נחשב יצרן של המוצר ששונה.
הסכמי הפצה ויבוא נוטים לכלול סעיף שיפוי לטובת השותף האירופי, ולצידו דרישה להציג פוליסת ביטוח חבות מוצר בגבול אחריות מוגדר. הדירקטיבה אוסרת להגביל בחוזה את האחריות כלפי הנפגע, אבל חלוקת הנטל בין הגורמים העסקיים נשארת עניין חוזי.
חברה ישראלית קטנה שמספקת רכיב תוכנה ליצרן אירופי יכולה לבקש ממנו לוותר בחוזה על זכות השיפוי (Recourse) כלפיה, והדירקטיבה מאפשרת ויתור כזה כשספק הרכיב הוא מיקרו-עסק או עסק קטן.
איך נבחן פגם, ומה השתנה לטובת התובע
מבחן הפגם, שעומד בבסיס חבות מוצר, נשאר מבחן הבטיחות שאדם זכאי לצפות לה, והוא הותאם למוצרים דיגיטליים. התובע נהנה גם מראשי נזק חדשים ומחזקות שמקלות עליו.
בית המשפט יבחן כיצד משפיעה יכולתו של המוצר להמשיך ללמוד אחרי שהוצב בשוק, ואת דרישות הבטיחות הרלוונטיות, כולל דרישות אבטחת סייבר. כל עוד המוצר בשליטת היצרן, היצרן לא יוכל לטעון שהפגם נוצר אחרי שהמוצר יצא מידיו כשהפגם נובע מעדכון תוכנה, משירות קשור, או מהיעדר עדכון שנדרש לשמירה על הבטיחות. הדירקטיבה עצמה לא קובעת חובה לספק עדכונים. מי שלא סיפק עדכון כזה מאבד את אחת ההגנות המרכזיות שלו. גם ראשי הנזק התרחבו: לצד מוות ונזק גוף נוספה פגיעה בבריאות הנפשית שהוכרה רפואית. נזק לרכוש נכלל, למעט המוצר עצמו ורכוש שמשמש אך ורק למטרות מקצועיות, ונוספה השמדה או השחתה של מידע שלא משמש למטרות מקצועיות. סף הנזק המינימלי של 500 אירו בנזקי רכוש בוטל, וכך גם האפשרות של מדינות לקבוע תקרת אחריות כוללת לפגם סדרתי.
נזק כספי טהור נשאר מחוץ לדירקטיבה, ורק אנשים פרטיים רשאים לתבוע לפיה.
גם נטל ההוכחה זז. תובע שהציג טענה סבירה רשאי לבקש מבית המשפט לחייב את הנתבע לחשוף ראיות. נתבע שלא חושף ייחשב כמי שהמוצר שלו פגום. חזקת פגם חלה גם כשהמוצר לא עומד בדרישת בטיחות מחייבת, או כשהייתה בו תקלה ברורה בשימוש רגיל. כשהתובע מתקשה במיוחד להוכיח את טענותיו בשל מורכבות טכנית, כמו במודל למידת מכונה, בית המשפט רשאי להניח פגם או קשר סיבתי אם התובע הראה שהם סבירים. החזקות ניתנות לסתירה, ונטל הסתירה מוטל על הנתבע.
תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים מהיום שבו הנפגע ידע, או היה צריך לדעת, על הנזק, על הפגם ועל זהות האחראי. זכות התביעה פוקעת עשר שנים אחרי הצבת המוצר בשוק, ובנזק גוף סמוי אחרי 25 שנים.
| רכיב | הדירקטיבה מ-1985 | הדירקטיבה החדשה | המשמעות לחברת תוכנה |
| הגדרת מוצר | מיטלטלין וחשמל | כוללת במפורש תוכנה, גם כ-SaaS | מפתח התוכנה נחשב יצרן |
| ראשי נזק | נזק גוף ונזק לרכוש פרטי | נוספו פגיעה נפשית מוכרת והשחתת מידע לשימוש פרטי | אובדן מידע של משתמש פרטי עשוי להפוך לתביעת מוצר |
| רף ותקרה | רף של 500 אירו ואפשרות לתקרה לפגם סדרתי | שניהם בוטלו | גם תביעות קטנות אפשריות, בלי תקרה חוקית |
| תקופות | 3 שנים מהידיעה, 10 שנים מהשיווק | אותן תקופות, ועד 25 שנים בנזק גוף סמוי | צורך בכיסוי רציף לאורך שנים |
הרגולציה שמסביב: AI Act ו-CRA
הדירקטיבה פועלת לצד רגולציית בטיחות אירופית שקובעת מה נחשב מוצר בטוח. הפרה של דרישת בטיחות מחייבת עשויה להקים חזקת פגם, ולכן לוחות הזמנים של החקיקה הזו נוגעים ישירות לחשיפה לתביעות.
הצעה נפרדת של הנציבות האירופית לדירקטיבת אחריות בגין AI (AI Liability Directive) נגנזה: הכוונה לסגת ממנה הוכרזה בפברואר 2025, וההודעה הרשמית פורסמה באוקטובר 2025. כך נותרה דירקטיבת חבות המוצר הכלי האירופי המרכזי לתביעות של אנשים פרטיים בגין נזק ממערכות AI, לצד דיני הנזיקין של כל מדינה. חוק ה-AI האירופי (EU AI Act) מיושם בשלבים: האיסורים חלים מפברואר 2025, והחובות למודלים לשימוש כללי מאוגוסט 2025. תיקון Digital Omnibus שאומץ ביולי 2026 דחה את החובות למערכות בסיכון גבוה ל-2 בדצמבר 2027 במערכות עצמאיות, ול-2 באוגוסט 2028 במערכות שמשולבות במוצרים מוסדרים כמו מכשור רפואי. הנחיות ותקנים משלימים עדיין בהכנה, וחלק מהפרטים עשויים להשתנות.
חוק החוסן הקיברנטי (Cyber Resilience Act) מחייב יצרנים של מוצרים עם רכיבים דיגיטליים לדווח על חולשות שמנוצלות ועל אירועים חמורים החל מ-11 בספטמבר 2026, ושאר חובותיו חלות מ-11 בדצמבר 2027. דרישות האבטחה שהחוק קובע הן מהסוג שבית משפט צפוי לבחון כשיכריע אם המוצר פגום.
איפה הפוליסות הקיימות נשברות
חברות תוכנה ישראליות רבות מחזיקות פוליסה משולבת של אחריות מקצועית טכנולוגית וסייבר, ולעיתים פוליסת חבות מוצר נפרדת לחומרה. הדירקטיבה יוצרת תביעה שנופלת בתפר ביניהן: נזק גוף או רכוש שנגרם מתוכנה, בלי צורך להוכיח רשלנות.
אחריות מקצועית טכנולוגית (Tech E&O)
פוליסת Tech E&O בנויה לתביעת לקוח שטוען שהמוצר או השירות לא פעלו כמובטח וגרמו לו נזק כספי. ברוב הנוסחים יש חריג לנזקי גוף ולנזקי רכוש, וסעיף הכיסוי מנוסח לרוב סביב טעות או רשלנות. זה מעורר שאלה כשהתביעה מבוססת על אחריות ללא אשם, ולכן בבדיקת ביטוח אחריות מקצועית להייטק צריך לקרוא את שני הסעיפים יחד.
חבות מוצר (Product Liability)
ביטוח חבות מוצר מגיב לנזק גוף ולנזק רכוש שנגרם מהמוצר, לרוב על בסיס מועד קרות (Occurrence). פוליסות רבות מגדירות מוצר כטובין מוחשיים, ומחריגות נזק למידע אלקטרוני ונזק כספי טהור. גם כשהתוכנה נכללת, סעיפי הטריטוריה והשיפוט עשויים להגביל את הכיסוי לתביעות שמוגשות בישראל. ביטוח חבות משולב לחברות תוכנה וחומרה עשוי לסגור חלק מהתפר, בכפוף לנוסח.
ביטוח סייבר (Cyber)
ביטוח סייבר עוסק בעיקר באירועי אבטחה ופרטיות, כולל שחזור המידע של החברה עצמה ואחריות בגין דליפת מידע. ראש הנזק החדש של השחתת מידע לשימוש פרטי קרוב לתחום הזה, אבל פוליסות ביטוח סייבר לחברות טכנולוגיה נוטות להחריג נזקי גוף ורכוש, ותביעה על פגם במוצר אינה בהכרח אירוע סייבר.
| קו ביטוח | למה הוא נועד להגיב | דוגמה לחשיפה | המגבלה שחשוב להכיר |
| אחריות מקצועית טכנולוגית (Tech E&O) | נזק כספי ללקוח מכשל במוצר | באג בגרסה חדשה פוגע בהכנסות הלקוח | חריג נזקי גוף ורכוש |
| חבות מוצר (Product Liability) | נזק גוף ורכוש שנגרם מהמוצר | אפליקציה לשליטה בחימום גורמת לשריפה | הגדרת מוצר מוחשי ושיפוט בישראל |
| ביטוח סייבר (Cyber) | אירוע אבטחה או פרטיות | עדכון פגום מוחק קבצים של משתמשים פרטיים | חריג נזקי גוף ורכוש, ושאלה אם בכלל היה אירוע סייבר |
| ביטוח AI ייעודי | כשל של מודל ותוצאותיו | המלצה שגויה של מודל גורמת לנזק נפשי מאובחן | ההגדרות משתנות בין נוסחים, ויש נוסחים שמוגבלים לנזק כספי. ראו ביטוח AI |
פער נוסף הוא Silent AI, מצב שבו הפוליסה לא מתייחסת ל-AI בכלל, לא בכיסוי ולא בחריג, והשאלה אם תביעה שנובעת ממודל מכוסה תוכרע רק אחרי שהתביעה תגיע. ראו גם שטחים אפורים בכיסוי כשלי AI. בשוק האמריקאי קיימות מ-2026 תוספות אופציונליות שמחריגות AI גנרטיבי מפוליסות חבות כללית, וגם בשוק לוידס (Lloyd's) נבחנים ניסוחים ייעודיים.
הפער האחרון נוגע לזמן: מוצר שהוצב בשוק ב-2027 יכול להוליד תביעה עד 2037, ובנזק גוף סמוי מאוחר יותר. פוליסה על בסיס תביעה שהוגשה (Claims Made) מגיבה רק לתביעה שהוגשה בתקופת הביטוח, ולכן תאריך רטרואקטיבי רציף וכיסוי המשך (Run-Off) במכירה או בסגירה של החברה נעשים חלק מהתכנון.
בחברה שמוכרת לאירופה, הברוקר (LAMDA Broking) והיועץ המשפטי עוברים יחד על ההגדרות והחריגים בכל פוליסה ומשווים אותם לסעיפי השיפוי בהסכמי ההפצה, כחלק מתוכנית ביטוח הייטק שנבנית סביב שווקי היעד.
ארבע זירות משפט, ארבע תשובות
רק באיחוד האירופי תוכנה היא מוצר בחקיקה מפורשת. בישראל ובארה"ב השאלה פתוחה בפסיקה, ובאסיה התשובה משתנה ממדינה למדינה.
האיחוד האירופי
נכון לסוף ספטמבר 2026, רק מדינות מעטות השלימו את החקיקה, ובהן הונגריה וקרואטיה. במדינה שלא תשלים את החקיקה בזמן, בתי המשפט צפויים לפרש את הדין המקומי ברוח הדירקטיבה, אבל התמונה תהיה פחות ברורה. כל מדינה רשאית גם לבטל, בקטגוריות מסוימות, את הגנת מצב הידע המדעי (Development Risk Defence).
ישראל
חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, מטיל אחריות ללא אשם רק על נזק גוף. הוא לא חל על נזק שנגרם מחוץ לישראל. הגדרת "מוצר" בחוק לא מזכירה תוכנה. השאלה אם תוכנה עצמאית נכנסת לגדרה נותרה פתוחה בפסיקה. חברה שמוכרת לאירופה חשופה אפוא ישירות לדין האירופי, ופוליסה שנכתבה סביב הדין הישראלי צריכה להיבדק מול תביעה שמוגשת שם. חוק חוזה הביטוח מחייב את המבוטח להשיב תשובות מלאות וכנות לשאלות בהצעת הביטוח, כולל שאלות על המכירות לאירופה.
ארצות הברית
בדין האמריקאי, אחריות מוצר ללא אשם חלה באופן מסורתי על מיטלטלין מוחשיים, ותוכנה עצמאית נותרה לרוב מחוץ לה. בשנים האחרונות בתי משפט אפשרו לתביעות נגד פלטפורמות דיגיטליות ונגד שירותי צ'אטבוט לעבור את השלב המקדמי. פסיקה פדרלית אחרת קבעה שאלגוריתם להערכת סיכון לא נחשב מוצר. הצעת חוק פדרלית מספטמבר 2025 מבקשת להחיל אחריות מוצר על מערכות AI, וטרם התקבלה. השאלה בארה"ב פתוחה, וכדאי לבחון את החשיפה שם בנפרד מאירופה.
אסיה
ביפן, חוק אחריות המוצר מ-1994 חל על מיטלטלין, ותוכנה עצמאית נותרה לרוב מחוץ לו. בסין, לפי הנחיות שפרסם בית המשפט העממי העליון בספטמבר 2026, אחריות מוצר חלה על AI שמגולם במוצר פיזי, ושירותי AI עצמאיים נבחנים לפי אשם. בסינגפור ובהונג קונג התביעות מתבררות בעילות חוזה ורשלנות.
טעויות נפוצות
רוב הטעויות נובעות מההנחה שהדירקטיבה עוסקת ביצרני חומרה, ושהפוליסה הקיימת כבר עונה עליה. חלקן נוגעות למבנה העסקה, וחלקן לנוסח הפוליסה.
- "אנחנו B2B, זה לא נוגע אלינו." המשתמשים הסופיים של לקוח עסקי הם לעיתים קרובות אנשים פרטיים, למשל מטופלים שנעזרים במערכת תומכת החלטה.
- "אין לנו ישות באירופה." היבואן או המפיץ האירופי ייתבע לצד החברה, ולעיתים במקומה, ויחזור אליה בדרישת שיפוי.
- "הסעיף בחוזה מגביל את האחריות שלנו." הדירקטיבה אוסרת להגביל את האחריות כלפי הנפגע, והגבלה כזו תשפיע רק על היחסים בין הצדדים העסקיים.
- "קוד פתוח פטור מאחריות." הפטור חל רק על קוד פתוח (Open Source) שסופק שלא במסגרת פעילות מסחרית, ורכיב כזה בתוך מוצר מסחרי נכנס לאחריות היצרן שמשלב אותו.
- "המוצר שלנו כבר בשוק." עדכון ששינה את אופי המוצר או את רמת הסיכון שלו עשוי להפוך אותו למוצר חדש לצורך הדירקטיבה, ולהתחיל מחדש את מניין עשר השנים.
שאלות נפוצות
אנחנו חברת SaaS בלי מכשיר פיזי. האם הדירקטיבה חלה עלינו?
ככל הנראה כן. מבוא הדירקטיבה קובע שתוכנה היא מוצר בלי קשר לאופן האספקה, כולל SaaS, ומפתח התוכנה נחשב יצרן. היקף החשיפה תלוי בסוג הנזק שהתוכנה עלולה לגרום, כי נזק כספי טהור נשאר מחוץ לדירקטיבה. לכן כדאי למפות תרחישים של נזק גוף ושל אובדן מידע של משתמשים פרטיים.
אנחנו מוכרים רק ללקוחות עסקיים. מי יכול לתבוע אותנו?
לפי הדירקטיבה רק אנשים פרטיים רשאים לתבוע, ולקוח עסקי יתבע לרוב על בסיס החוזה או הרשלנות. אבל המשתמשים הסופיים של הלקוח העסקי הם לעיתים קרובות אנשים פרטיים, למשל מטופלים או משתמשי מכשיר חכם. גם מבטח שפיצה את הנפגע ונכנס בנעליו רשאי לתבוע.
המוצר שלנו נמכר באירופה כבר שלוש שנים. מה משתנה בדצמבר?
מוצרים שהוצבו בשוק לפני 9 בדצמבר 2026 נשארים תחת הדירקטיבה הישנה. גרסה חדשה שמושקת אחרי המועד, או שינוי מהותי במוצר קיים, עשויים להעביר את המוצר למשטר החדש. כדאי למפות מראש אילו גרסאות עשויות להיחשב מוצר חדש, ולהתאים את הביטוח לפני ההשקה.
האם פוליסת ה-Tech E&O שלנו תגיב לתביעת חבות מוצר באירופה?
זה תלוי בנוסח. ברוב פוליסות האחריות המקצועית הטכנולוגית יש חריג לנזקי גוף ולנזקי רכוש, וסעיף הכיסוי מנוסח סביב טעות או רשלנות. תביעה לפי הדירקטיבה מבוססת על אחריות ללא אשם, ולכן יש לבדוק את הגדרת התביעה ואת החריגים מול הברוקר והיועץ המשפטי, בכפוף לנוסח הפוליסה ולדין החל.
מה צריך לבדוק בפוליסת חבות המוצר הקיימת?
קודם כל את הגדרת "מוצר", ואם היא כוללת תוכנה ועדכוני תוכנה. אחר כך את החריגים לנזק למידע ולנזק כספי טהור, ואת סעיפי הטריטוריה והשיפוט, כדי לוודא שתביעה שמוגשת באירופה נכנסת לכיסוי. לבסוף, את גבול האחריות, כי האפשרות לתקרה חוקית לפגם סדרתי בוטלה.
אנחנו חברת בריאות דיגיטלית. מה שונה אצלנו?
תוכנה שמיועדת לשימוש רפואי עשויה להיחשב מכשיר רפואי לפי רגולציית MDR, והיא מוצר גם לפי דירקטיבת חבות המוצר. החשיפה לנזק גוף גבוהה יותר מאשר בחברת SaaS רגילה, במיוחד כשהתוכנה משפיעה על החלטות טיפוליות. לכן ביטוח חבות מוצר למכשירים רפואיים שמכסה במפורש תוכנה רפואית, כחלק מתוכנית ביטוח לחברות מדעי החיים, עשוי להיות רלוונטי כבר לפני ההשקה באיחוד.
מוצר תוכנה שיוצב בשוק האירופי אחרי 9 בדצמבר 2026 חשוף לתביעות ללא אשם עד עשר שנים, ובנזק גוף סמוי עד 25 שנים, ולכן את הגדרות הפוליסה ואת סעיפי השיפוי בחוזי ההפצה כדאי לסגור לפני ההשקה.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואין בו משום ייעוץ ביטוחי, משפטי או מקצועי אחר. תנאי הכיסוי, ההחרגות והחובות נקבעים בנוסח הפוליסה הספציפי ובכפוף לדין החל. יש לבחון כל מקרה לגופו מול נוסח הפוליסה ומול יועץ מוסמך.







































































